Thoughts about Torah, physics, politics, the independent Jewish scene, education, music, DC, and the intersections of all those areas.
Contact: mahrabu at gmail dot com
Sunday, September 23, 2007
Gnomon
Does anyone know the story behind this sundial? It's on the wall of "Beit Midrash Zohorei Chamah", which, oddly enough, doesn't seem to have a website.
i think this beit knesset (i don't know how to say 'schule' in sephardic) is mentioned in haim sabato's most recent book, 'ke-afapei shachar' (recently translated into english under the title 'the dawning of the day'). ayen sham.
Haym Beer writes (and, BTW, this proves the shul is not sephardi at all):
שעוני-שמש מעשי-ידיו של משה שפירא, אסטרונום אוטודידקט וחניך ישיבת מאה-שערים, הוצבו בכל רחבי העיר, גולת הכותרת של מפעלו היתה מערכת השעונים שבהזיית בית-הכנסת זהרי-חמה שבמחנה-יהודה. בית-קומות זה, ארוך וצר שלא כדרך הטבע, הוקם בראשית המאה בידי שמואל לעווי - חייט יהודי מאמריקה, כפי שמעיד השלט שתלה על סורגי המרפסת שבחזית הבית, מקושט בדגלי הכוכבים והפסים ובציוריהם המסוגננים של שני דוגמנים לבושים חליפות הגזורות לפי אפנת הימים ההם - כדי לשמש בית-הכנסת-אורחים לעולי-רגל יהודים שאין ידם משגת להתאכסן במלונות ובאכסניות.
מעל שתי הקומות של בית-הכנסת בנה לעווי בית-כנסת למתפללים עם הנץ החמה, וכפי שכותב "ההשקפה", היה בדעתו לקבוע על הגג מקל ובראשו טס נחושת קלל שיבריק מיד עם הזריחה, כדי שידעו כל תושבי העיר כי הגיע זמן תפילה. בסופו של דבר חזר בו החייט האמריקאי מתכניתו יוצאת הדופן ותחת זאת הזמין את שפירא להתקין מערכת שעונים - במרכז שעון-שמש ענקי, קשת הפוכה ובאמצעה הגנומון הנטוי כלפי מטה ומקביל לציר כדור-הארץ, ומשני צדדיו שעונים מכניים לימים שבהם השמש נסתרת - האחד מראה את השעה המקומית וספרותיו ספרות ערביות והאחר לשעה האירופית וספרותיו ספרות רומיות.
שעוניו של שפירא היו לשם-דבר, ובאחד הימים, כך מספר שלמה זלמן זוננפלד, נכדו של הרב זוננפלד, הוזמן התוכן לפגישה עם השיח' נימר אפנדי במשרדי הוקף המוסלמי. איש-הדת שח לאורחו כי זה זמן-מה חלוקות הדעות בין חכמי חרם אשריף לגבי השעה המדוייקת של תפילת הצהרים ולפיכך נמנו וגמרו לבקש ממנו להתקין במרומי הר-הבית שעון-שמש שישים קץ לויכוח אחת ולתמיד. אך מצות ההלכה, האוסרת להיכנס לתחום המקדש בזמן הזה, היתה חזקה על שפירא - בנו של ישראל אשר השוחט ובעל-התוקע הפרטי של הגאון מבריסק - והוא דחה הן את דברי החלקות של השיח', שאמר כי במעשהו יקרב את בני יצחק וישמעאל זה לזה, והן את שלושים אלף הנפוליאונים-זהב שהובטחו לו בשכר עבודתו. כשגברו שידוליהם של המוסלמים והם אף איימו כי ירצחוהו נפש, גלה שפירא מרצונו לפתח-תקוה, כפי שיעצו הרב זוננפלד, וחי שם שנים רבות ואף בנה את מערכת שעוני-השמש של בית-הכנסת הגדול של המושבה ברחוב הבארון.
וירושלים, האדישה לעצמה, כמו שאומר אבנר טריינין, היתה אדישה גם לשעוניו של משה שפירא ששב, אחרי גלות ארוכה, אל עירו לחזות בה, בשכבו בבית-החולים למתנוונים שבשכונת קטמון, בקץ-הפלאות של חייו. השעונים בחצר "החורבה", ב"חצר המוסר" במוסררה ובבית-מושב-זקנים שבכניסה לעיר - נהרסו. השעון העשוי שני לוחות-שיש גדולים, שעל גג ישיבת "תורה ויראה" של נטורי-קרתא, נשכח מלב.
כמעט שאין אדם אשר נושא עתה את עיניו אל השעונים המשוחזרים שבמחנה יהודה, ורק בשעת בוקר מוקדמת עדיין מציץ אחד מזקני הפרושים שבשערי-הסד בלוח דמוי הטרפז שבקיר בית הכנסת הגר"א - שעון-השמש היחיד הפועל לפי "שיטת הנקודה", שבה לא הצל מסמן את הזמן אלא קרן השמש החודרת מבעד לנקב במוט-הברזל ומכוון לבו אל הבוקר ההורס לעלות
i think this beit knesset (i don't know how to say 'schule' in sephardic) is mentioned in haim sabato's most recent book, 'ke-afapei shachar' (recently translated into english under the title 'the dawning of the day'). ayen sham.
ReplyDelete
ReplyDeleteHaym Beer writes (and, BTW, this proves the shul is not sephardi at all):
שעוני-שמש מעשי-ידיו של משה שפירא, אסטרונום אוטודידקט וחניך ישיבת מאה-שערים, הוצבו בכל רחבי העיר, גולת הכותרת של מפעלו היתה מערכת השעונים שבהזיית בית-הכנסת זהרי-חמה שבמחנה-יהודה. בית-קומות זה, ארוך וצר שלא כדרך הטבע, הוקם בראשית המאה בידי שמואל לעווי - חייט יהודי מאמריקה, כפי שמעיד השלט שתלה על סורגי המרפסת שבחזית הבית, מקושט בדגלי הכוכבים והפסים ובציוריהם המסוגננים של שני דוגמנים לבושים חליפות הגזורות לפי אפנת הימים ההם - כדי לשמש בית-הכנסת-אורחים לעולי-רגל יהודים שאין ידם משגת להתאכסן במלונות ובאכסניות.
מעל שתי הקומות של בית-הכנסת בנה לעווי בית-כנסת למתפללים עם הנץ החמה, וכפי שכותב "ההשקפה", היה בדעתו לקבוע על הגג מקל ובראשו טס נחושת קלל שיבריק מיד עם הזריחה, כדי שידעו כל תושבי העיר כי הגיע זמן תפילה. בסופו של דבר חזר בו החייט האמריקאי מתכניתו יוצאת הדופן ותחת זאת הזמין את שפירא להתקין מערכת שעונים - במרכז שעון-שמש ענקי, קשת הפוכה ובאמצעה הגנומון הנטוי כלפי מטה ומקביל לציר כדור-הארץ, ומשני צדדיו שעונים מכניים לימים שבהם השמש נסתרת - האחד מראה את השעה המקומית וספרותיו ספרות ערביות והאחר לשעה האירופית וספרותיו ספרות רומיות.
שעוניו של שפירא היו לשם-דבר, ובאחד הימים, כך מספר שלמה זלמן זוננפלד, נכדו של הרב זוננפלד, הוזמן התוכן לפגישה עם השיח' נימר אפנדי במשרדי הוקף המוסלמי. איש-הדת שח לאורחו כי זה זמן-מה חלוקות הדעות בין חכמי חרם אשריף לגבי השעה המדוייקת של תפילת הצהרים ולפיכך נמנו וגמרו לבקש ממנו להתקין במרומי הר-הבית שעון-שמש שישים קץ לויכוח אחת ולתמיד. אך מצות ההלכה, האוסרת להיכנס לתחום המקדש בזמן הזה, היתה חזקה על שפירא - בנו של ישראל אשר השוחט ובעל-התוקע הפרטי של הגאון מבריסק - והוא דחה הן את דברי החלקות של השיח', שאמר כי במעשהו יקרב את בני יצחק וישמעאל זה לזה, והן את שלושים אלף הנפוליאונים-זהב שהובטחו לו בשכר עבודתו. כשגברו שידוליהם של המוסלמים והם אף איימו כי ירצחוהו נפש, גלה שפירא מרצונו לפתח-תקוה, כפי שיעצו הרב זוננפלד, וחי שם שנים רבות ואף בנה את מערכת שעוני-השמש של בית-הכנסת הגדול של המושבה ברחוב הבארון.
וירושלים, האדישה לעצמה, כמו שאומר אבנר טריינין, היתה אדישה גם לשעוניו של משה שפירא ששב, אחרי גלות ארוכה, אל עירו לחזות בה, בשכבו בבית-החולים למתנוונים שבשכונת קטמון, בקץ-הפלאות של חייו. השעונים בחצר "החורבה", ב"חצר המוסר" במוסררה ובבית-מושב-זקנים שבכניסה לעיר - נהרסו. השעון העשוי שני לוחות-שיש גדולים, שעל גג ישיבת "תורה ויראה" של נטורי-קרתא, נשכח מלב.
כמעט שאין אדם אשר נושא עתה את עיניו אל השעונים המשוחזרים שבמחנה יהודה, ורק בשעת בוקר מוקדמת עדיין מציץ אחד מזקני הפרושים שבשערי-הסד בלוח דמוי הטרפז שבקיר בית הכנסת הגר"א - שעון-השמש היחיד הפועל לפי "שיטת הנקודה", שבה לא הצל מסמן את הזמן אלא קרן השמש החודרת מבעד לנקב במוט-הברזל ומכוון לבו אל הבוקר ההורס לעלות